<h1>שו"ת הרשב"א החדשות מכת"י סימן רכ"ז</h1>
<h2>דף יג.</h2>
שאלת יבמה שנפלה לפני יבם, ויש ליבם אשה אחרת, והיבמה אומרת או חלוץ או יבם. ורצה לחלוץ, אלא שאמרו לו מאנשי הקבלה אשר בארץ, עונש הכתוב בקבלה על מי שחולץ ואינו מיבם, וכשמעו נהפך לבו ולא רצה לחלוץ בשום פנים ואמר שלא יחלוץ ולא ייבם עד שיעמוד בזה על דעתי.
תשובה אני אינני מן המתעסקין בקבלה. אבל איני רואה שאמרו לו אמת המקובלים. כי באמת היבום הוא מצות עשה, אבל התורה אמרה [דברים כ"ה] אם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו וחלצה נעלו. ואם היה העונש גדול כאשר אמרו (הקבלנים) [המקובלים] היה מחייב הכתוב על כל פנים ליבם דבר תורה, ולא משימה הייבום לבחירת חפצו. ואדרבה התורה אמרה וקראו לו זקני עירו, ובאה הקבלה האמתית [יבמות ק"א ע"ב] שזקני עירו יקראוהו ויתנו לו עצה ההוגנת לו, אם היא זקנה והוא ילד או הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו אל תכניס קטטה תוך ביתך. ואם היה העונש גדול כ"כ כמו שאמרו (הקבלנים) [המקובלים], מוטב שיכניס אלף קטטות בביתו בזה העולם, ויהיה לו קורת רוח בעולם הבא. כי שנו חכמים בלשון משנה [אבות פ"ד מכ"ב] טובה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, ומוטב יהיה בקטטה בביתו ממה שיעשה רשע לפני הקב"ה שעה אחת, ואיך הזקנים יתנו לו עצה הוגנת כזאת, והלא בלתי הוגנת היא ליעצו שיעבור על מצות עשה של תורה ושיסיתוהו ליכנס בעונש הגדול.
ולא עוד אלא דבמשנה הראשונה אמרו [בכורות י"ג ע"א] מצות חליצה קודמת למצות ייבום. ואבא שאול אמר [יבמות ל"ט ע"ב] אם ייבם קרוב בעיני שהולד ממזר (ש)אם ייבם לשם נוי או ממון ולא משום הקמת זרע לאחיו, ולפיכך אמרינן כי לכל ואפילו לחסידים מצות חליצה קודמת. וכן אמר שמואל בפרק אע"פ [כתובות ס"ד ע"א] כותבין אגרת מרד על הארוסה ואין כותבין אגרת מרד על השומרת יבם, וכאבא שאול דאומר מצות חליצה קודמת, וכמה מן הפוסקין שפסקו כן. ובפרק מצות חליצה דיבמות [ק"ו ע"א] אמרו, בבת חמוה דרב פפא שנפלה לפני יבם שאין הגון לה ואתו לקמיה דאביי והטעו אותו ואמרו לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, ואחר שחלץ אמרו לו משטה אני בך, ואם היה העונש גדול בחליצה ושלא ייבם איך היה אביי מלמדו לחלוץ, ולא עוד אלא שיטעהו כדי לחלוץ.
כל שכן זה שעצה הוגנת היא לו לחלוץ כיון שיש לו אשה, שאם ייבם ויכניסנה לביתו עם אשתו הראשונה אין לך קטטה גדולה מזו בתוך ביתו, שאין אשה מתקנאת כי אם בירך חברתה [מגילה י"ג ע"א]. ואם יגרש הראשונה וייבם השניה כל שכן שיכנס בקטטה עם אשתו הראשונה ומשפחתה אם ישלחנה מביתו, ולא אמרה תורה שלח לתקלה, והלא אחז"ל [יבמות ס"ג ע"ב] אין אדם מוצא נחת רוח אלא באשתו הראשונה. סוף דבר איני מוצא עצה הוגנת לו אלא חליצה, ואינני מוצא טעם וריח באותן בעלי הקבלה בדבר זה.
